"המארש התורכי" מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט

המארש התורכי (הרונדו התורכי)  הוא הפרק השלישי והאחרון של סונטה 11 לפסנתר שהלחין מוצארט.

סונטה : יצירה לפסנתר או לכלי אחר בליווי פסנתר, המחולקת לשלושה-ארבעה פרקים.

מבנה אופייני: הצגת הנושא/ים, פיתוח, חזרה, קודה (קטע המביא פרק ביצירה או יצירה נפרדת לכלל סיום באמצעות הרחבה) .

"מארש" היא מנגינת לכת (כמו שיר לכת של צבא).

הכינוי "תורכי" מפני שהליווי  ביד שמאל חוזר על עצמו ומזכיר את תופי החיילים התורכים.

יצירותיוהמוטיב הזה של התופים התורכים חוזר גם באופרה של מוצרט: החטיפה מן ההרמון, שעלילתה מתרחשת בתורכיה, ולכן גם שם יש את מוטיב התופים הטורקים. הרונדו מאוד מפורסם וידוע. 

הפרק הוא הקצר ביותר ביצירה, וקצבי - עם האוקטבות מהירות ביד ימין. לאחר שהנושא חוזר שלוש פעמים (בפעם השלישית עם שינוי קל) מופיעה קודה ארוכה שחוזרת על מוטיב התופים התורכיים, ומסיימת את הפרק, ואת כל הסונטה.

היצירות של מוצרט מוספרו ברשימה שנקראה קיכל ולכן סונטה 11 נקראת גם  ק.331.