באזור בלגיה של היום חיו לפני כאלפיים שנה שבטים קלטים וגאלים. בשנת 57לפני הספירה הרחיב יוליוס קיסר את כיבושי האימפריה הרומית והגדיל את שטחה עד לאזור "גאליה-בלגיקה", אזור החופף לשטחי בלגיה והולנד של היום, אך במאה הרביעית מסר הקיסר יוליאנוס את גאליה-בלגיקה לפרנקים. במאה השביעית המירו בני המקום את דתם לנצרות, ובמהלך ימי הביניים שלטו ממלכות סמוכות שונות על בלגיה, יחד עם שאר ארצות השפלה.
במאה ה-14 הגיע תור הזהב של אזורים שונים בבלגיה שהיו בשליטת דוכסות בורגונדיה הצרפתית. בתקופה זו פרחו הכלכלה, התעשייה והאומנות. הערים הפלמיות איפר, ברוז' וחנט שגשגו בזכות ייצור האריגים והבגדים, ובזכות הסחר בהם. בהמשך הפכה אנטוורפן לעיר נמל חשובה שאפשרה העברת סחורות לכל אירופה מהאיים הבריטיים ואליהם. באמצע המאה ה-15 הגיעה השקיעה. ארצות השפלה עברו לידי ספרדההבסבורגית, ותושביהן פתחו במאבק ארוך נגד שלטונם של הספרדים הקתולים.
בשנת 1568 פרצה מלחמת העצמאות של מדינות השפלה, "מרד ארצות השפלה". מלחמה זו ארכה 80 שנה, ובסופה גירשו הולנד והמחוזות בני בריתה את הספרדים מעל אדמתם, ואילו בלגיה ולוקסמבורג נותרו בשליטת ספרד הקתולית ונודעו כארצות השפלה הדרומיות או הספרדיות. במסגרת חוזה אוטרכט (1713), שסיים את מלחמת הירושה הספרדית, עברו ארצות השפלה הספרדיות לידי אוסטריה. בעקבות המהפכה הצרפתית פלשו הצרפתים לאזור. הכיבוש הצרפתי היה הזרז להתבססות התנועה הלאומית הפלמית, שהתנגדה לשלטון צרפת. ארצות השפלה לשעבר הפכו לחלק אינטגרלי מצרפת, שחילקה אותן מחדש לתשעה חבלים.
במשך כ-85 שנה שגשגה בלגיה כממלכה קטנה אך מבוססת. בלגיה חששה להיבלע בידי אחת משכנותיה אגב מאבקי המעצמות הגדולות שבגבולותיה - גרמניה, צרפת והולנד, ולכן שמרה על מדיניות חוץ נייטרלית. למרות מדיניותה הנייטרלית, וההכרה בה על ידי פרוסיה, פלשו אליה הגרמנים ב-1914. פלישה זו ופשעי המלחמה שנלוו אליה היוו את העילה המיידית להצטרפות בריטניה למלחמה. כמה מהקרבות העקובים ביותר מדם במלחמת העולם הראשונה התחוללו על אדמת בלגיה, דבר שבא לידי ביטוי בשיר בשדות פלנדריה. (ראו גם בלגיה במלחמת העולם הראשונה).
במלחמת העולם השנייה נכבשה בלגיה כולה תוך 18 יום במהלך מתקפת-פתע גרמנית במאי 1940, ורוב שטחה שוחרר בספטמבר 1944. בלגיה שלאחר מלחמת העולם השנייה נהנתה משגשוג כלכלי. היא הוכרזה כמקום מושבם של מטות האיחוד האירופי ונאט"ו (האמנה הצפון-אטלנטית) והדבר העלה את קרנה בתחום העסקים הבינלאומיים ושיפר את כלכלתה.
כיום מחולקת בלגיה לשני חלקים אתניים, פלמי וואלוני. האחדות הפוליטית, הבירה בריסל והאהדה לבית המלוכה, מחזקים את קיומה של בלגיה כמדינה אחת.
הפדרציה הבלגית היא מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית. במהלך המאות ה-19 וה-20 עברה הממלכה הבלגית שינויים רבים במבנה השלטון, והמבנה הפדרלי הנוכחי, שמסדיר מחדש את אופן הרכבת הפרלמנט הפדרלי, אושר בשנת 1993. המבנה החדש מסדיר השתתפות בשלטון של נציגים משלוש רמות ממשל: השלטון המרכזי, המחוזות וקהילות השפה (שהרכבן חוצה מחוזות).
הפרלמנט הפדרלי מורכב משני בתים: הסנאט ובית הנבחרים. הראשון מורכב מנציגים משלוש רמות הממשל, שנבחרים בשיטות שונות, והוא כולל גם נציגים סמליים, חסרי זכות הצבעה - צאצאיו הישירים של המלך. מ-2013 אלה ארבעת ילדיו של המלך פיליפ. בית המחוקקים מורכב מנציגים של 11 המחוזות, שמיוצגים באופן יחסי. המגמה הנוכחית בבלגיה היא העברת סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון האזורי.
שלוש רמות הממשל, שלכל אחת סמכויות נפרדות, הן:
השלטון המרכזי - רשאי לעסוק בתחומים בהם האחידות הבלגית חשובה כדי לשמור על שוויון ואחדות כמו תקציבים, אכיפת החוק, משפט, ביטחון המדינה, מדיניות בתחום המטבע, המס, התחרויות והביטוח הלאומי.
שלושה מחוזות (יחידות פדרליות):
פלנדריה, בצפון בלגיה, דוברי הולנדית.
ולוניה, דרום בלגיה, דוברי צרפתית. השפה העתיקה ולונית, הקרובה לצרפתית, מדוברת אף היא, אולם היא הולכת ונכחדת. בוולוניה קיים גם מיעוט קטן דובר גרמנית.
בריסל שבה כ-80% דוברי צרפתית, כ-10% דוברי הולנדית, והשאר דוברי שפות אחרות. נתונים אלו הם הערכות בלבד, שכן מדיניות ממשלת בלגיה היא הימנעות מעריכת משאלי שפה. באופן רשמי בריסל דו-לשונית, והשוויון בין השפות נשמר בקנאות (ראו גם: עליית השפה הצרפתית בבריסל).
שלוש קהילות שפה:
הקהילה הפלמית מורכבת מתושבי אזור פלנדריה וכן מ-10% מתושבי אזור בריסל המדברים הולנדית - בסך הכל מהווה הקהילה הפלמית כ-55% מתושבי בלגיה.
הקהילה הוולונית מורכבת מתושבי ולוניה וכן מ-80% מתושבי אזור בריסל המדברים צרפתית - בסך הכל מהווה הקהילה הוולונית כ-33% מתושבי בלגיה.
הקהילה הגרמנית קטנה יחסית (פחות מ-100,000 איש במזרח ולוניה), אך שוות זכויות לשתי הקהילות האחרות ויש לה גופים מחוקקים משלה. הקהילות אחראיות לנושאי תרבות וחינוך וכן תחומים בהם הפעילות קשורה בהכרח לשפה.
הכלכלה של בלגיה מפותחת ביותר והיא מבוססת על מסחר בינלאומי. יותר מ-70% מהתל"ג הבלגי בא מיבוא ויצוא. בלגיה מייבאת את כל חומרי הגלם למוצרים רבים ומייצאת אותם לאחר עיבוד המעלה את שווי המוצר. יותר מ-50% מהייצור שלה מיועד לייצוא, ובתחומים מסוימים, כטקסטיל וזכוכית השיעור עולה ל-80%. בגלל המיקום של המדינה והתשתית התחבורתית המפותחת שלה היא משמשת צומת מסחרי מרכזי בשוק האירופאי.
בלגיה היא חברה מרכזית באיחוד האירופי, חברה בגוש האירו, ובריסל משמשת כבירת האיחוד האירופי. כלכלת השוק בבלגיה מפותחת ביותר, פריון העבודה גבוה (הרביעי בעולם לשעת עבודה[6] ) והתל"ג לנפש בה הוא מהגבוהים במדינות המתועשות. סקטור השירותים הוא הדומיננטי והוא מהווה כ-75% מהתל"ג הבלגי. התעשייה מייצרת כ-24% מהתל"ג, והחקלאות רק כ-1.3%. בלגיה היא שוק קטן ופתוח עם יחס סחר חוץ לתל"ג של כ-84% ליבוא וכ-79% ליצוא.
בלגיה מייבאת בעיקר מזון, ציוד ממוכן, יהלומים גולמיים, נפט ומוצריו, בדים ועוד. ענפי הייצוא העיקריים הם כלי רכב, מזון מעובד, מתכות מעובדות ויהלומים מעובדים.
בלגיה סובלת ממספר בעיות כלכליות שמלוות אותה מזה דורות רבים, ובראשן הקושי ביצירת מקומות עבודה חדשים. באזורים אחדים שיעור הבלתי מועסקים הוא גבוה ואינו משתנה מזה עשורים רבים. המיסים במדינה גבוהים, ושוק העבודה הנוקשה נשלט על ידי חוקי עבודה בלתי גמישים. השכר בבלגיה הוא מן הגבוהים באירופה.
בלגיה שוכנת בצפון מערב אירופה והיא גובלת בהולנד בצפון, בצרפת בדרום, ובגרמניה ובלוקסמבורג במזרח. רוב הארץ שפלה למעט הרי הארדנים בדרום מזרח. הנהר הגדול ביותר הוא נהר הסכלדה.
בלגיה מחולקת לשלוש קהילות עיקריות: הקהילה הפלמית, הקהילה הוולונית והקהילה דוברת הגרמנית. במקביל, בלגיה מחולקת לשלושה אזורים פדרליים שונים: 1. בריסל, מחוז הבירה, 80% מהתושבים דוברים צרפתית ובמחוז ישנה גם קהילה דוברת הולנדית. רשמית זהו מחוז דו-לשוני. אוכלוסייה: של 980,000 תושבים. 2. פלנדריה (בירה: בריסל), רוב התושבים דוברי הולנדית, אוכלוסייה: 6,000,000 תושבים. מורכבת מחמש פרובינציות:
המונח "בלגים" מפנה לכאן. לערך העוסק בעם עתיק, ראו בלגים (עם עתיק).
בלגיה לא הייתה ישות עצמאית ואף לא השתייכה כולה למדינה אחת במשך רוב התקופה מאז צירופה לאימפריה הרומית. כתוצאה מכך מפולגת אוכלוסייתה בין דוברי שפות שונות, בעיקר הולנדית וצרפתית. מניחים כי התושבים הראשונים היו הקלטים.
בשנת 2018 חיו בבלגיה מעל 11 מיליון תושבים. כ-59% מתוכם חיו בפלנדריה דוברת ההולנדית, כ-31% בוולוניה דוברת הצרפתית וכ-10% במחוז הבירה בריסל ובהם מעל ל-80% דוברי צרפתית.
התפלגות דתית במדינה: 60.7% נוצרים (52.9% קתולים ו-2.1% פרוטסטנטים), 32% חסרי דת (14.9% אתאיסטים ו17.1% אגנוסטיקנים) 5.2% מוסלמים, 2.1% בני דתות אחרות.
החל משנות ה-60 המאוחרות החל גל הגירה למדינה בעיקר ממרוקו, אלג'יריה, וקונגו (זאיר, שנשלטה בעבר על ידי בלגיה) וממספר מדינות אפריקאיות דוברות צרפתית. השפה הצרפתית מקלה על המהגרים להיטמע באוכלוסייה. המהגרים פתרו את בעיית "הידיים העובדות" שהייתה במדינה ועדיין קיימת במובנים מסוימים. עם זאת, מושגים כמו בדלנות, פשיעה ומחסור בהשכלה מיוחסים לרוב למהגרים, מה שגורם למתיחות מסוימת בינם ובין הבלגים האתניים. נכון לשנת 2018 חיים בבלגיה 11,000,000 תושבים. כ -85% מהם מקומיים. בעיה נוספת שגורמת למתיחות בין מהגרים למקומיים היא שהילודה בקרב אוכלוסיית המהגרים גבוהה בהרבה מזו של האוכלוסייה המקומית, מה שיוצר מיעוט מתרחב שמשתלב לאט בענפים כמו הספורט, כלכלה ותרבות.
לאחר כיבוש בלגיה על ידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה לא הורע מצב היהודים בבת אחת אלא בהדרגה, וכמחצית מיהודי בלגיה נשלחו למחנות עבודה והשמדה בתקופת השואה. מתוכם נרצחו כ-28,900 בני אדם, שהיוו כ-44 אחוזים מכלל הקהילה היהודית, שיעור נמוך מהולנד אך גבוה יותר מצרפת, שלושתן מדינות במערב אירופה. בלגים רבים הצילו יהודים באמצעות הסתרתם או שסייעו להם להימלט מהמדינה.
לאחר המלחמה הוקמו קהילות מחודשות בבריסל ואנטוורפן וכיום יש בבלגיה כ-30,000 יהודים.
החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 הולכים ומתחדדים ההבדלים בין הצפון הפלמי[7], דובר ההולנדית, לדרום הוולוני, דובר הצרפתית. תנועות בדלניות, הקוראות לפירוק הישות המדינית הבלגית, קיימות בשני האזורים, אך בעוד שבדרום הוולוני הן זוכות לתמיכה מועטה, יותר ממחצית מהצפון הפלמי הצביע עבור מפלגה בדלנית מוצהרת. על רקע זה מתקשים הבלגים להרכיב קואליציה יציבה, וממשלה אחר ממשלה מסיימת את כהונתה בטרם עת. מאז 2008 הממשלה הבלגית המכהנת מוגדרת כממשלת מעבר, שכן הרכבת קואליציה חוקית על ידי המועמד הזוכה הפכה בלתי אפשרית. ראש הממשלה שכיהן בפועל עד 2010 אף התבטא בפומבי ש"בלגיה היא ישות מלאכותית, שכל מה שמאחד אותה זה בית המלוכה וכמה סוגים של בירה".
שאלות פתוחות הן שאלת עתידה של העיר בריסל, עיר הממשל, שאמנם רוב אוכלוסייתה דוברת צרפתית אך שוכנת בלב הצפון הפלמי, ועתידן של אי-אילו עיירות שאוכלוסייתן כוללת ולונים ופלמים. מאידך, ישנו חלק נכבד באוכלסייה הבלגית המתנגד לפיצול ורוצה בהמשך קיומה של בלגיה כפי שהיא, סמל למדינה בה חיות זו לצד זו שתי קבוצות אתניות בשלום יחסי.
במקור בלגיה יוסדה מתוך אינטרס של המעצמות גרמניה, צרפת ואנגליה להחליש את כוחה של הולנד. האיבה בין הפלמים לוולונים מקורה כבר אז, בשלטון המאוחד (הבדלנים הפלמים טוענים - השלטון הצרפתי) שהושתת על אליטה וולונית דוברת צרפתית. אך בעוד שבמאה ה-19 ההובלה הכלכלית הייתה בידי הדרום הוולוני, הצפון פרץ במאה ה 20 בתיעוש מואץ, וכיום הצפון הפלמי מממן תשלומי רווחה גבוהים - בשיעור מיליארדי יורו - לדרום הוולוני מוכה האבטלה.
החל מפרוץ מלחמת העולם הראשונה עד לראשית שנות ה-50 ירדה אפשרות הפיצול מסדר היום: עמדתה האמיצה של בלגיה במלחמת העולם הראשונה הגבירה את האחדות הלאומית, וסייעה להחלשת העמדה הבדלנית. בנוסף, החולשה הכלכלית היחסית של הדרום הולידה אינטרס כלכלי של הוולונים בשותפות עם הצפון. אך בשנות ה-50 הלכו וגאו הקולות בצפון שקראו לאוטונומיה תרבותית לצפון הפלמי. על רקע זה הושגה פשרה ב-1963 לפיה חולקה בלגיה לשתי אוטונומיות תרבותיות, בתוספת אזור פדרלי אחד (אזור בריסל). עם זאת עדיין חלק מסוים מהאוכלוסייה הפלמית רוצה בפיצול, ובשנים האחרונות יש לרעיון גם מעט תומכים בדרום. מתקיימים ביטויים שונים של הפרדה ושונות בין שתי הקבוצות: מספרם של הנישואים המעורבים הוא קטן, רוב מקומות הבילוי משמשים את אחת האוכלוסיות וישנם האוחזים בסטראוטיפים זה כלפי זה. מאידך, ישנם תחומים רבים של שיתוף פעולה בתחום הפוליטי, הכלכלי, הספורטיבי ועוד, ומתקיימת תחושת גאווה בלגית המקרבת את שתי הקבוצות זו לזו.
